SAMBA LLC נ' סמבה תל אביב בע"מ ואח'

החלטה

בפניי בקשה של הנתבעים לחייב את התובעות, חברות זרות שמקום מושבן בחו"ל, בהפקדת ערובה להוצאות בסכום של 400,000 ₪.

עסקינן בתביעה למתן חשבונות, לצווי מניעה ולתשלום פיצוי בסך של 200,000 ₪. התובעות טוענות כי הנתבעים, שהפעילו את סניף התובעות ברמת החייל בתל אביב, הפרו את הסכמי הרשיון שהיו להם עם התובעות, חדלו לשלם לתובעות תמלוגים ועשו שימוש שלא כדין בסימן המסחר הרשום של התובעות.

הנתבעים טוענים כי מדובר בתביעת סרק, שכן ההפרות הנטענות על ידי התובעות בוצעו על ידי אדם בשם שמעון בוקובזה, שהוא למעשה מנהלן ומייסדן של התובעות, עוד בטרם קיבלו הנתבעים על עצמם את ניהול המסעדה. עוד טוענים הנתבעים כי הואיל ועסקינן בתובעות שהן חברות בע"מ, הרי שישנה חזקה לפיה ראוי לחייבן בהפקדת ערובה להוצאות, מה גם שהתובעות מתחמקות מתשלום הוצאות שהושתו עליהן בגדרו של ההליך.

מנגד, התובעות טוענות כי עסקינן בתביעה מבוססת היטב, כי אין בפיהם של הנתבעים הגנה של ממש, כי הבקשה הוגשה בחוסר תום לב ובשיהוי ניכר, כי התובעות הן בעלות יכולת כלכלית איתנה וכי הן הבעלים של סימן המסחר המפורסם SUSHISAMBA, הנהנה ממוניטין רב בעולם ומניב להן תמלוגים.

לאחר שעיינתי בבקשה, בתשובה ובתגובה, באתי לכלל מסקנה כי יש להעתר לבקשה באופן חלקי, מן הטעמים שיפורטו להלן.

ברע"א 544/89 אויקל תעשיות (1985) בע"מ נ' נילי מפעלי מתכת בע"מ (1990) פ"ד מד(1) 647, 650- 652 נפסק כי:

"בעוד ששערי בית המשפט פתוחים לרווחה לפני תובע יחיד שהוא בשר ודם, אין המחוקק רואה בעין יפה הגשת תובענה ללא ערובה, שבה תובעת, שהיא חברה חסרת יכולת כספית, מסתתרת, כביכול, מאחורי האישיות המשפטית שלה כדי להימנע מתשלום הוצאות ... דעתי היא, שקיימת חזקה שיש מקום לחייב חברה במתן ערובה להוצאות, אלא אם כן קיימים, בנסיבות העניין, טעמים לסתור."

קיימת איפוא חזקה לפיה יש מקום לחייב חברה בערובה להוצאות, ומכאן שנטל הראיה לסתור את אותה חזקה מוטל על החברה. חזקה זו מצאה לה ביטוי סטטוטורי ב ס' 353א' לחוק החברות, התשנ"ט – 1999 (להלן: "חוק החברות"), הקובע:

"הוגשה לבית משפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתינתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות הענין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין."

ברע"א 857/11 מועצה אזורית באר טוביה נ' נוריס לפיתוח והובלות בע"מ (פורסם באתר משפטי), נקבע המתווה לפיו יש לבחון בקשה לחיוב חברה בערובה להוצאות:

"עוד נפסק כי סוגיית חיובה של חברה-תובעת בהפקדת ערובה נבחנת בשלושה רבדים; ראשית, יש לבחון את מצבה הכלכלי של החברה. שנית, יש לבחון אם נסיבות העניין מצדיקות את חיובה של החברה בהפקדת ערובה, וההנחה היא כי לגבי חברות החיוב בהפקדת ערובה הוא הכלל והפטור הינו החריג; לבסוף יש לבחון את סיכויי התביעה ובעניין זה הנטל להוכיח שנסיבות העניין מצדיקות לפטור את החברה מהפקדת ערובה הוא נטל המוטל על כתפי החברה-התובעת, ועל דרך הכלל אין מקום לבחינה מעמיקה של סיכויי ההליך ויש להיזקק לשיקול אחרון זה רק מקום שבו מדובר בסיכויים גבוהים ביותר או קלושים ביותר. עם זאת, גם משהגיע בית המשפט לכלל מסקנה כי יש הצדקה לחיובה של החברה התובעת בהפקדת ערובה, עליו לקבוע את שיעורה באופן מידתי המאזן כראוי בין כלל השיקולים הצריכים לעניין ... המשיבה אף לא הראתה כי הנסיבות הקונקרטיות מגלות טעם לפוטרה מהפקדת ערובה ובאשר לסיכויי התביעה – איני מוצאת כי המדובר בסיכויים גבוהים במיוחד או קלושים במיוחד ועל כן, בהתאם לאמות המידה עליהם עמדתי לעיל, אין מקום לייחס משקל מכריע לשיקול זה."

בעניננו, לא הרימו התובעות את נטל הראיה המוטל עליהן בנוגע להוכחת מצבן הכלכלי. התובעות לא צירפו ראיות של ממש להוכחת יכולתן הכלכלית לשלם את הוצאות המשפט היה והתביעה תידחה. כך למשל, לא צורפו מאזנים, או דו"חות כספיים, או נתונים בנוגע לרווחיהן של התובעות. אכן, התובעות טוענות כי העובדה שבבעלותן סימן מסחר בשם SUSHISAMBA מעידה על יכולת כלכלית איתנה, אלא שלמרבה הצער, אין לבית משפט זה ידיעה שיפוטית כלשהי בדבר טיבו, טבעו ושוויו של אותו סימן מסחר, וברור גם כי ככל שיהיה צורך לממשו לצורך גביית הוצאות, היה והתביעה תידחה, יצריך הדבר נקיטת פעולות והליכים כאלה ואחרים, ואין המדובר בבטוחה נזילה ובת מימוש מהיר.

העובדה שהתובעות הפקידו ערבון בסך 25,000 ₪ במסגרת בקשת רשות ערעור על אחת ההחלטות בתיק, אינה מלמדת בהכרח על יכולת כלכלית לשלם את הוצאות המשפט בסוף ההליך, מה גם שסכום ההוצאות היה והתביעה תידחה, יעלה מן הסתם על הסכום האמור. יודגש כי הנטל להוכחת יכולת כלכלית מוטל על התובעות, ולא הנתבעים הם שצריכים להביא ראיות בדבר העדר יכולת כלכלית של התובעות.

לא שוכנעתי כי קיימות נסיבות שבגינן מוצדק ליתן לתובעות פטור מהפקדת ערובה. לא ניתן לקבוע כבר כעת, בטרם נחקרו העדים מטעם בעלי הדין, כי סיכויי ההצלחה בתביעה הם כה גבוהים עד שאין צורך להעמיד בטוחה כלשהי להוצאות הנתבעים היה והתביעה נגדם תידחה. באותה מידה, לא ניתן גם לקבוע כבר עתה, על יסוד כתבי הטענות בלבד, כי התנהלות הנתבעים נגועה בחוסר תום לב. נזכיר בהקשר זה את הכלל לפיו אין זה ראוי להיכנס בהרחבה בשלב הדיוני הנוכחי לניתוח סיכויי התביעה ויש להיזקק לעניין האמור רק כאשר סיכויי ההליך גבוהים במיוחד, או קלושים מאוד.

לא מצאתי גם ממש בטענת השיהוי, שהרי ההליך נמצא עדיין בחיתוליו. חלוף הזמן כשלעצמו, מיום הגשת התביעה ועד להגשת הבקשה לחיוב בערובה, איננו יוצר שיהוי כל זמן שהתובעות לא הראו כי הזמן שחלף גרם להן לשנות את מצבן לרעה.

אין ממש בטענת התובעות כאילו סכום הערובה צריך להגזר מסכום התביעה, שהינו 200,000 ₪ בלבד. יש לזכור כי גובהן של הוצאות המשפט איננו נגזר בהכרח מסכום התביעה, אלא ממורכבות ההליך, ולא תמיד ישנה התאמה מלאה בין סכום התביעה לבין מורכבות ההליך. בעניננו, למרות שסכום התביעה הוא נמוך יחסית, הרי שמרכז הכובד של התביעה איננו הסכום הכספי (שעשוי אף הוא להשתנות, שכן עסקינן בתביעה למתן חשבונות), אלא דווקא התביעה לצווי מניעה ולמתן חשבונות. לא מדובר בתביעה שההוצאות בגינה צפויות להיות זעומות. מאידך, לא מצאתי גם כל הצדקה להעמיד את סכום הערובה על סך של 400,000 ₪ כמבוקש על ידי הנתבעים, שכן אף אם התביעה תידחה, לא סביר להניח שהוצאות המשפט שיושתו על התובעות יהיו כה גבוהות. הכלל הוא שיש לקבוע ערבון בסכום שיש בו כדי לאזן בין הצורך ליצור בטוחה הולמת להוצאות הנתבע לבין הצורך שלא לנעול את שערי בית המשפט בפני התובע באמצעות הטלת ערבון מופרז שעלול למנוע את ברור התביעה.

בנסיבות הענין ניתן להסתפק בערבון בסכום של 100,000 ₪, סכום שיש בו כדי לאזן בין הצורך ליצור בטוחה הולמת להוצאות הנתבעים, לבין הצורך שלא לנעול את שערי בית המשפט בפני התובעות באמצעות הטלת ערבון מופרז שעלול למנוע את ברור התביעה.

בשולי הדברים אציין כי התובעות ביקשו בהליך נפרד למחוק את התשובה לתגובה שהגישו הנתבעים. לדידן, הנתבעים העלו במסגרת התשובה לתגובה טענות חדשות ומפתיעות. אין ממש בטענות אלה של התובעות. כל שעשו הנתבעים במסגרת התשובה לתגובה, הוא להשיב על טענות שהעלו התובעות במסגרת התנגדותן להטלת ערובה, על מנת לנסות ולהפריכן. אין בכך דבר פסול ואין בכך משום הרחבת חזית.

אשר על כן, על התובעות להפקיד בקופת בית המשפט תוך 60 יום סך של 100,000 ₪, במזומן או בערבות בנקאית, שאם לא כן תעוכב התביעה.